שוורץ נ' פעמוני האלה בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן ובקשה להגיש תביעה שכנגד.

המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה לתשלום דמי שכירות בגין הנכס במושב גבעת ישעיהו (להלן: "הנכס"). על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.8.06 נחתם הסכם שכירות בין עו"ד יחזקאל אליהו (כתוארו אז), ככונס נכסים, לבין המבקש 2, לפיו הושכר לנתבע 2 הנכס. ביום 25.11.06 נערך נספח שינוי להסכם השכירות, במסגרתו הוסכם, כי המבקשת 1 תהיה השוכרת וכי המבקשים 2 ו-3 יערבו להתחייבויותיה על-פי הסכם השכירות. ביום 21.10.07 נערך הסכם בין כונס הנכסים לבין המבקשת 1, במסגרתו הוסכם כי לסילוק סופי של טענות המבקשת 1 יקוזז סך של 50,000 ₪ מחוב דמי השכירות. בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 21.11.07 אושר ההסכם, בכפוף לכך שבמקום הסכום של 50,000 ₪ יבוא הסכום של 37,000 ₪ ובכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה.

המשיב טוען כי המבקשת1 לא עמדה בהתחייבויותיה על-פי ההסכם ולא שילמה את דמי השכירות להם התחייבה. משכך, הגיש עו"ד אליהו בקשה לדיון דחוף, ובת המשפט קבע כי הנכס יוחזר לידי כונס הנכסים ביום 31.5.10. רק ביום 1.8.10 נמסרו מפתחות הנכס לכונס הנכסים. ביום 5.1.11 שוחרר עו"ד יחזקאל אליהו, לפי בקשתו, מתפקידו ככונס הנכסים.

ביום 16.10.12 מונה המשיב ככונס נכסים לגביית החוב הקשור להשכרת הנכס, ומכאן התביעה לתשלום דמי שכירות מיום 1.1.0 ועד מועד מסירת החזקה 1.8.10. כן תובע המשיב את תשלום חשבונות השמל והמים ופיצויים בגין איחור בפינוי המושכר.

המבקשת 3 טוענת כי אינה חתומה כערבה להסכם השכירות והחתימה המופיעה על גבי הנספח אינה חתימתה. לטענתה, המדובר בזיוף החתימה.

המבקשים 1 ו-2 טוענים כי פעילות המסעדה אשר נוהלה בנכס לוותה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שכן הנכס היה בעלותם המשותפת של בני זוג אשר היו מצויים בהליך גירושין. לנוכח היחסים העכורים בין בני הזוג, ניסה הבעל להכשיל את פעילות המסעדה וכפועל יוצא את העברת דמי השכירות לגרושתו. כך, פגע הבעל באספקת המים והחשמל למסעדה. בנוסף, פתח עסק מתחרה בצמוד למסעדה, שגרם לה הפסדים כספיים אדירים. בהתאם לכך, הוחלט כי יינתן למבקשת 1 פיצוי באמצעות קיזוז בסך של 50,000 ₪ מדמי השכירות.

לאחר קריסתה הכלכלית של המסעדה, סוכם כי המסעדה תיסגר ומפתחות המסעדה יועברו לעו"ד אליהו ביום 31.5.10. בהמשך הוסכם, כי מפתחות המסעדה יישארו בידי המבקשת 1 לטובת הצגת הנכס לשוכרים פוטנציאלים.

המבקשים טוענים, כי המבקשת 1 השקיעה מאות אלפי שקלים בשיפוץ הנכס ובהכשרתו לצורך הפעלת המסעדה, שכן ראתה בכך השקעה לטווח ארוך, ומשנסגרה המסעדה ירדו כספים אלה לטמיון. בתום פעילות המסעדה נותר בנכס ציוד יקר שהוערך בשווי של כ-120,000 ₪. לאחר שעו"ד אליהו לא הצליח למצוא שוכרים חלופיים, מסרה לידיו המבקשת 1 את המפתחות ביום 1.8.10, והוסכם כי הציוד שנשאר בנכס יקוזז מדמי השכירות שנותרו לתשלום.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי בהתאם לפירוט החוב שנשלח אליהם על ידי עו"ד אליהו ולאחר קיזוז התשלומים שבוצעו שווי הציוד עומד חובם של המבקשים בגין דמי השכירות על סך של 33,113 ₪ בלבד ולא 513,000 כפי שנתבע.

עוד טוענים המבקשים כי עומדת להם טענת קיזוז בפני התביעה וכן זכות להגיש תביעה שכנגד, וזאת בגין הפגיעה הכלכלית במסעדה, תוך הפרת ההוראות שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אשר באה לידי ביטוי בהפעלת עסק מתחרה. כן נטען כי המבקשים זכאים לקזז חלק יחסי מסכום ההשקעה במעדה אשר ירדה בסופו של יום לטמיון עקב התנהגותו של בעל הנכס.

טענות המבקשים, אשר פורטו בתצהיריהם, מעלות לכאורה הגנה מפני התביעה, שכן המבקשים חולקים על גובה סכום דמי השכירות וכן טוענים לקיזוז. כך גם טענה המבקשת 3 לזיוף חתימתה על גבי הנספח להסכם השכירות.

בנסיבות אלה, אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן, אף מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

התצהירים התומכים בבקשה ישמשו כתב הגנה.

לאור הטענות שהעלו המבקשים בתצהיריהם, אני מתירה להם להגיש תביעה שכנגד, וזאת בתוך 30 יום.

המזכירות תעביר את התיק להקצאה בפני גורם שיפוטי.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: